 |
| דף מהמחברת שלי |
לאחר שחזרתי מהמסע הארוך החלטתי לנסוע לקיימברידג' כדי לערוך את יומן המסעות שכתבתי.
הייתי מלא ידיעות כרימון בשל , חולה במחלה טרופית כלשהיא שכנראה העביר אלי חרק נפלא שלא יצא לי לתפוס, וגם קיבתי סירבה להחלים ממחלת הים הארוכה שתקפה אותי במשך המסע . בזמנו המשימה של ארגון אוספי נראתה לי בלתי אפשרית ואף על פי כן התחלתי למיין את הדוגמאות שהבאתי עמי. במשך כל עבודת המיון הייתה בעיה שהטרידה אותי. דברים רבים עוררו בי תמיהה מכיוון שלא התיישבות עם ראיית העולם המדעית המקובלת. בשנת 1837 התברר לי שפרטי הציפורים והצמחייה שהבאתי עימי מאיי גלפגוס משתייכים למינים שונים ואף לסוגים נפרדים .ממצאים אלו העלו בי עוד יותר שאלות : כיצד המינים נוצרים ? , כיצד הם קשורים ביניהם? , מהו מנגנון ההיסתגלות? .
לראשונה התחלתי לחשוב שלכל המינים יש אב קדמון משותף. מאוקטובר 1838 עד יוני 1839 מניתי שלושה עקרונות שבעיני הם תקיפים לכל : נכדים הם כמו סביהם, נטייה לשינויים קטנים במיוחד בנוגע לשינויים פזיולוגים , פוריות גדולה יותר ביחס ליכולת הנשיאה של ההורים. לאחר שקראתי בספטמבר 1838 את חיבורו של הכומר תומאס מאלתוס על עקרון האוכלוסיה מיד ראיתי את הקשר לתיאוריה שלי : בין המינים קיימת תחרות מתמדת על המשאבים , והפרטים שהותאמו במידה הטובה ביותר לסביבתם ישרדו ויתרבו.
 |
| אשתי היקרה אמה וודג'ווד |
בזמן שהותי בלונדון החלטתי לחשוב על הנישואים בין היתר , אפילו ערכתי רשימה של יתרונות וחסרונות . ביולי 1838 פגשתי את בת דודתי אמה וודג'ווד ושנה לאחר מכן התחתנו.
באותה שנה הרגשתי שאני מוכן לנסח את קווי המתאר של התיאוריה שלי שעיקריה היו ברורים לי: בעלי חיים וצמחים שיש להם תכונות מועילות העוברות בירושה יחיו זמן רב יותר , כלומר יוכלו להוליד צאצאים רבים יותר , שלכמה מהם יהיו תכונות חדשות משל עצמם. מינים יכולים להשתנות ע"י התהליך שך הברירה הטבעית , כלומר שינויים אקראיים בגנים המובילים לשינויים במין שמגדילים או מפחיתים את סיכויי הישרדותו . שינויים אקראיים טובים יזכו את בעליהם בחיים ארוכים יותר ובסיכויים גדולים יותר להוליד צאצאיים.
