אני , צ'רלס רוברט דרווין נולדתי בשרוסברי שבאנגליה ב-12 בפברואר 1809 .
הורי רוברט וורינג וסוזנה דארווין היו בני המעמד הגבוה. אבי היה רופא מצליח ואמי בת למשפחה מיוחסת. ילדותי הייתה ילדות מאושרת ,אבל כל דבר טוב נגמר בסופו של דבר. אמי היקרה מתה כשהייתי בגיל 8, ונטייתו של אבי ששלט בבית ביד רמה רק החריפה ,אבל מאז ומתמיד היה טוב אלי ואל חמשת אחי ואני תמיד נזכר בו בחיבה ובהערכה.
בשנת 1817, בהיותי בן 9 נשלחתי לבית הספר של הכומר האוניטארי ג'ורג' קייס
ושנה לאחר מכן הצטרפתי אל אחי אראסמוס שלמד בבית הספר הגדול של הכומר סמואל באטרל .

בשנת 1817, בהיותי בן 9 נשלחתי לבית הספר של הכומר האוניטארי ג'ורג' קייס
ושנה לאחר מכן הצטרפתי אל אחי אראסמוס שלמד בבית הספר הגדול של הכומר סמואל באטרל .
הנני מודה כי לא אהבתי ללמוד אצל אדון באטרל ,שכן החינוך הקלאסי שהוא העניק היה מיותר מבחינתי, ולכן במקום ללמוד מצאתי את עצמי מסתובב בחיק הטבע. בגיל 15 הוציא אותי אבי מבית ספרי וגער בי " דבר לא מעניין אותך מלבד ירי , כלבים וצייד עכברושים , וסופך שתמית חרפה על עצמך ועל המשפחה כולה" .
את כל הקיץ העברתי בלעזור לאבי במרפאה ,ובאוקטובר 1825 אבי שלח אותי ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. לימודי הרפואה שיעממו אותי .זיכרון הרצאתו של דוקטור דנקן בשעה שמונה ,ביום חורף קר עדיין מעורר בי אימה. אם כי עליי להודות שזו לא הסיבה היחידה שבגללה ידעתי שעתידי לא בתחום הרפואה .
חלק מהניתוחים היו ברוטלים מאוד. חזיתי בשניים מהם ומראות אלו רודפים אותי עד היום . ב- 1827 נטשתי סופית את תחום הרפואה.
חלק מהניתוחים היו ברוטלים מאוד. חזיתי בשניים מהם ומראות אלו רודפים אותי עד היום . ב- 1827 נטשתי סופית את תחום הרפואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה