זמן קצר לאחר ששבתי לביתי בשרוסברי קיבלתי מכתב שהגיע בעיקבות המלצתו של ידידי הנסולו, שהיה בעצם הזמנה להצטרף לצוות המדעי של ספינה דו תורנית בשם "הביגל" כחוקר טבע ללא שכר וכבן לוויה לקברניט. אני הסכמתי מייד להעצעה, אבל אבי שעדיין סלד מהתענינותי בטבע סירב בהתחלה, אך לאחר זמן מה הצלחתי לשכנע אותו. וכך ב -27 בדצמבר 1831 יצאה הביגל מפליימות' שבאנגליה . מסלוללנו היה לכיוון דרום - מערב אל האיים הקנרים ואיי הכף הירוק. משם חצינו את האוקיינוס האטלנטי בחלקו הצר ביותר והמשכנו בהפלגה עד שהגענו לברזיל. עליי להודות שאת קטע המסע הזה שנמשך כחודשיים ביליתי בעודי מתמודד עם תסביך לא צפוי שקרה לי , מחלת ים . אך יערות הפרא הקסימו אותי ולאחר כמה שבועות על החוף התאוששתי לחלוטין וגיליתי עולם מופלא שלא נחשפתי אליו קודם לכן.
לאחר זמן מה הספינה יצאה שוב לדרך הפעם לכיוון דרום אל ריו דה ז'נירו , מונטבידאו ובייה בלנקה. מכיוון ששטחים אלו לא היו מכוסים ביער, יכולתי לחקור היטב את הגיאולוגיה של האזור. לאחר מכן שטנו צפונה אל בואנוס אירס וריו דה לה פלטה, ואז שוב דרומה לכיוון פטגוניה שם מצאתי כמה מאובנים נהדרים מתקופה קדומה. לאחר ביקור שני בארץ האש , בקצה הרחוק של היבשת הדרום אמריקנית ,הקפנו את כף הורן ביוני 1834 והמשכנו לאורך חופיה של צ'ילה.
מצ'ילה המשכנו לפרו ומשם לאיי גלפגוס. ב- 15 בספטמבר 1835 כאשר עליתי לראשונה על חופם של האיים השוממים מאדם לא היה קץ לסקרנותי, שם נתקלתי ביצורים שאף אחד אחר לא ניתקל בהם לפני. לטאות ענק שרצו במקום לצד צבים כבירים וסרטנים מפלצתיים שהתרוצצו בין אריות ים ששכבו על החוף. לאחר כמה ימים הבחנתי שבעלי החיים שנמצאי על איי גלפגוס נבדלים מאלו שהיו באמריקה הדרומית אם כי בבירור הם מאותה משפחה ובעוד כשבועיים שלושה הבחנתי כי למרות שהאקלים והקרקע בכל האיים זהים על כל אי יש אוכלוסיה הייחודית רק לו. ב- 20 באוקטובר פנינו מערבה וחצינו במסע בן אלפי קילומטר את האוקינוס השקט. בזמן זה הייתי שקוע במחשבות על כל הממצאים שאספתי עד כה , והשיחות עם רב החובל רוברט פיצרוי שהיה אדם נלהב ומהיר תפיסה הוסיפו לגירוי המחשבתי. בנובמבר 1835 הגיענו לטהיטי. האי הקסום שבה את ליבי וצר היה לי לעזוב אותו. המשכנו אל ניו זילנד שהיה מקום משעמם בעיני, משם פנינו לאוסטרליה ולאחר מכן לטסמניה. מטסמניה המשכנו אל איי הקוקוס שנמצאים מאות קילמטרים דרומה מסומטרה. שם חקרתי בצורה מעמיקה ביותר את נושא האלמוגים ומצאתי מינים שלא היו ידועים לפני כן. מאיי האוקינוס השקט המשכנו במסעותינו. שהינו מעט באי מאוריציוס שבאוקינוס ההודי והקפנו את יבשת אפריקה . ביקרנו גם באי סנט הלנה שבאוקיינוס האטלנטי ומשם התחלנו את הדרך חזרה . ב-2 באוקטובר 1835 הגענו לפליימות' שבאנגליה. המסע שהיה אמור להימשך שנתיים נמשך בפועל ארבע שנים ותשעה חודשים. כאשר חזרתי כבר הייתי אדם מפורסם כך התברר. בזכות הממצאים ששלחתי ומכתבי "המקסימים" שפורסמו בידי הנסלו. הייעוד המשפחתי שלי להפוך לכומר, נגוז ואינו הופיע שוב לעולם.
סרטון על איי גלפגוס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה